הדיאלקטיקה הפנימית של הרוע

De Mysteriis Dom Sathanas Live 18.01.2019 - מחשבות בעקבות המופע

De Mysteriis Dom Sathanas הוא אלבום הבלאק מטאל הטוב ביותר שנכתב, הוקלט והופץ אי פעם.

זה בסדר, אתם רשאים לעקם את פרצופכם; רק היזהרו שלא יישאר עקום.

מדובר באלבום שמזקק לתוכו את תמצית הז'אנר ללא שמץ של סיגים מיותרים יותר או פחות: לא בלאק "פגאני", לא "ויקינגי", לא "אטמוספירי", לא "מלודי" או "ברוטאלי", לא "סימפוני" או "Raw", ואפילו לא "נורווגי".

פשוט בלאק מטאל. מוזיקה קיצונית בצורתה הקליטה והנגישה ביותר.

אלבום שתהליך יצירתו ארך 6 שנים, לדברי אירונימוס, במהלכן כל ריף עבר תהליך סינון קפדני (יהיה זה נכון להתייחס בערבון מוגבל למשך זמן זה, שכן די ידוע שחברי הלהקה עסקו בדברים אחרים מעבר ליצירת מוזיקה, אך המסר מובן היטב).

מדובר באלבום העוסק בחקר הרוע, הקיים כיישות ערטילאית העומדת בזכות עצמה, כסך כל הרגשות השליליים והאפלים המתרוצצים בתודעתם של מיליארדי בני אדם בעולם, במעגל דיאלקטי נצחי: מן הכלל – אל הפרט – ושוב אל הכלל.

האלבום הזה הינו חקר הרוע כישות בפני עצמה

האלבום הזה הינו חקר הרוע כישות בפני עצמה

מדובר באלבום שנועד לחשוף במלואם את "שפע התעלולים באמצעותם הרוע מתחפש לטוב", כפי שכתבה הסופרת דונה טארט בספרה "ההיסטוריה הסודית". דהיינו, לא מדובר כאן בגילויו ברמת השטח: אסונות, מלחמות, טרור, כפייה, שיעבוד והרג של חפים מפשע, המלובים באמצעות הטפה של דעות קיצוניות והפצת שנאה ומיליטנטיות, אלא בהתחקות אחר שורשיו הקמאיים ביותר, קילוף של שכבה אחר שכבה, עד לפירוקו הראשוני, כאמור, לרמה של רוע אינדיווידואלי, ומכאן מיד שוב בחזרה אל האופן בו מיליארדי החלקיקים האפלים הללו מתלכדים לרוע אוניברסאלי, רוע שגם לוחמי ה"צדק" ו"זכויות האדם" הקיצוניים ביותר לא מצליחים לחמוק מהשפעתו ומהשראתו, בעודם חושבים שהם פועלים לקידומו של הטוב; רוע אנתרופומורפי, מודע לעצמו, מודע להיותו מוגבל למסגרות הקיום האנושי ויונק ממגבלות אלו:

I remember it was here I died
By following the freezing moon..

It's night again
Night you beautiful
I please my hunger
On living humans

הרוע מת וקם לתחייה ללא הרף, בכל רגע נתון; קיומו וצורתו מותנים בקיומם של בני האדם, וקיומם של בני האדם מעוצב באמצעותו; המוות כגילוי של רוע, שלמרבה הטרגדיה והאירוניה הוא כוחה המניע של האבולוציה ומכאן של החיים עצמם.

ודווקא יצירת מופת זו של אופל היא קליטה ונגישה, כפי שכתבתי לעיל. חברי הלהקה בחרו בדמותו של השטן - המלאך המורד, המתוסכל והמיוסר מן התיאולוגיה היהודו-נוצרית, שנבחר לשאת את גבו את כל עומס הרוע הזה, ודווקא בשל כך זכה לפופולאריות רבה ושמו נישא בפי כל – ושיווקו את האלבום כמפתח הכניסה אל ממלכתו ואל הנתיבים להכרתו ולהבנתו.

ועותקים של האלבום מפוזרים פה ושם, בחנויות הדיסקים הבודדות שנותרו על פני הפלנטה, חבוי בין אלפים אחרים, ממתין למאזין הסקרן ותאב הדעת שיעז להסתכן ולהשקיף אל המרחבים הללו, הגלויים עד כדי כך שכמעט ולא ניתן לראותם...

מי המסתקרן ותאב הדעת שיעז להשקיף אל מרחבי הרוע הכה גלויים, עד שאין איש יכול לראותם?

מי המסתקרן ותאב הדעת שיעז להשקיף אל מרחבי הרוע הכה גלויים, עד שאין איש יכול לראותם?

*

מאת טל עידן
ינואר 2019