אנטי וירוס 2020 - מלוכלכים וקצרים לימי הבדידות | מערכה #2
In Death It Ends - Forgotten Knowledge - 2012
ז'אנרים מסוימים הינם כה חדגוניים עד כי לא ניתן לייצר דיאטה מוזיקלית לנפש הבנויה רק עליהם. זה פשוט ממצה את עצמו לאחר זמן מה. בניגוד למטאל, סוגות הלוויין לא תמיד מצליחות להיות עשירות מספיק מבחינת התוכן המוזיקלי שלהן כדי לשמש בסיס יציב לאורך זמן למי שחפץ בהן. אבל יש ואתה נתקל בעבודות שהן פשוט… טובות. למי שטרם פגש אותה - 'במוות זה מסתיים', היא דוגמה מצויינת לכך: כל היצירה שלהם היא תיווך חווייתי, כמעט הייתי אומר במלוא גסותם החושים, של עולמן של מכשפות צעירות העסוקות בכישוף שחור מבלה עולם. בפראזות ארוכות וחזרתיות עד שיכרון עושה ההרכב הזה occultist synth pop, פסיכדלי וממכר עד בלי דיי וכמעט מיידית. אם אתם זקוקים למנה הגונה של בריחת-שפיות (תרתי משמע), זה האלבום בשבילכם. מדובר ביצירה שכל כולה ריחוף מכושף במרחב סוריאליסטי. כמו אליסה בארץ הפלאות הפוגשת את קריאתו של קת'ולוהו. או משהו כזה. דיברנו די והותר. גשו לשמוע.
*
Iceage - New Brigade - 2020
מתוך סצינת הפאנק של קופנהגן, אותה עבדכם הנאמן לא הכיר מספיק עד כה, יצא חוטר מעניין שהחל להנביט יצירה שהיא סוג של פאנק אלא שהוא טבול במן עיסה של סאונד קצת אווירתי. התוצאה היא משהו בין פוסט פאנק לדת'קור. עבורי הסאונד מהדהד את bauhaus האלמותיים או אולי אפילו Sisters of Mercy האלמותיים לא פחות. אלא שמה שמעניין אצל 'עידנהקרח' (כן אני יודע, בעברית זה מתחיל להישמע כמו הסרט המצוייר...) הוא שהם מערבים בשירה שלהם מוטיבים תמוהים הלקוחים מהעולם הנורדי (White Rune), וכן גישה מוזיקלית אגרסיבית יותר ביחס ליצירות פוסט פאנק אחרות שזכיתי לשמוע פה ושם. התוצאה היא דהירה קצבית עם סאונד בולט של פאנק העוטף את הכל.
*
Gnipahålan & Demstervold - Split - 2019
Gnipahålan השבדיים וDemstervold הדניים, הם שני הרכבים שחברו יחדיו לספליט קצרצר בן שני שירים בלבד. מדובר ביצירה מגנטית למדי, אף כי חדשנות - אפעס - לא תמצאו פה. המוזיקה הינה עיסה אווירתית מאוד, ובה בעת דחוסה ביותר ומנוגנת באינטנסיביות גבוהה יחסית ליצירות מהז'אנר המתקתק הזה. שני ההרכבים בהחלט משלימים זה את זו והתוצאה המתקבלת היא מסע של בלאק אווירתי דחוס ומונוטוני שנדמה שאין לו התחלה או סוף. הפרוייקטים עצמם עוסקים בתימות של מלחמה, פולחן השטן ומוות - בדיוק הנושאים שאפשר להתכרבל איתם בכיף כשבחוץ אחד מארבעת סוסי יום הדין מבקשים בעקשנות בלתי נלאית להשיב את העולם אל התהו. תנו האזנה בלי ציפיות גבוהות מידי ותהנו.
*
Immatura Morte - The Schizophrenic Damnation - 2018
לנשמות התועות ביננו הזקוקות לליטוף החורך עד כאב של מוזיקה טרופת דעת, אני מקדיש את הפיסה הבאה. מדובר ביצירה של הרכב מקסיקני 'מוות בטרם עת'. זהו אלבום מלא שיצא להרכב כבר ב-2018 והוא מתאים מאוד למקסיקנים שאבותיהם האצטקים היו קרוב לוודאי בעליה של אחת התרבויות המפותחות ובה בעת בין הברבריות ביותר עלי אדמות. זוהי יצירה מאוד Lo-fi, חורכת עד מוות, של בלאק מטאל מהיר ונטול חמלה. כהרגלן של להקות מהשוליים של הבלאק החוראני, הסאונד הוא אנטי מופק עד טירוף; העדר הבס מזקיק מידי פעם כמעט להסיר את האוזניות רק כדי לחוות מחדש עולם בו הסאונד שלם ולא גדוש treble לעייפה. ועם כל זאת זוהי יצירה הממושמעת לתבניות הקלאסיות של הבלאק מטאל של הניינטיז, ואפשר למצוא כאן דפוסים ניכרים של מלודיה עמומה. מזכיר במעט את עבודותיהם של Peste Noire משום מה, אם כי זוהי ככל הנראה דמיות אסתטית-חלקית בלבד.
*
Panphage - Storm - 2015
שבדיה הייתה תמיד בית הולם ליצירות המטאל המלודיות ביותר שניתן היה לייצר תוך שהן שומרות על פשרות מזעריות בעוצמה המטאלית של המוזיקה. Panphage הם בלאק מטאל מלודי, אבל תשכחו לחלוטין את כל מה שהכרתם עד כה בתחום המלודי של הבלאק. זוהי מלודיה פגאנית משהו, שבאופן טבעי מתקשרת היטב לנעימות קצביות המעניקות טעם של פולק לכל הקומפוזיציה. הקטעים האקוסטיים מלאי משמעות ואינם פילרים כלל ועיקר - פלוס משמעותי. אבל הבשורה המלבבת ביותר היא שהכל מנוגן בטמפו מלחמתי לא רע בכלל ועם סאונד מלוכלך ולא מתקתק כמו שיצירות מלודיות מהפלך השבדי נוטות להישמע. האלבום הזה הוא הפתיח לטרילוגיה דיי מעניינת של ההרכב, שההיסטוריה האולפנית שלו מלאה בדמואים למכביר ובשלושה אלבומים מלאים.
ההרכב הזה התפרק אמנם כבר ב-2017, אולם המורשת המוזיקלית הפרטית שלו היא תרומה יפה לנקודת מבט מלודית שהיא יותר מחוספסת בתוך המטאל השבדי.
*
Ulver - Vargnatt - 1993
התיאורים המשכילים וחדות הלשון נעצרים כולם כשמגיעים ל-Ulver. זהו אחד מההרכבים שלא ניתן: לא לקפסס אותו אף פעם, לא להפריז באיכותו הנדירה לעולם, ואפילו לא להבין אותו בצורה טובה מספיק; בריה מוזרה זו היא קרוב לוודאי אחד מההרכבים שכל ניסיון ללכוד אותו בתיאור מילולי קולע נידון מראש לכישלון.
היצירה אותה בחרתי להניח כאן, היא קלטת הדמו האלמותית של שנת 1993, ימיו הראשונים של ההרכב עלי אדמות. לבד מחזרה שהוקלטה עוד באותה שנה של ההרכב הזה, זוהי להם היצירה האולפנית הראשונה.
הדמו הזה הוא מכונן משום שהוא מכיל בוכו, עוד מאז, את כל היסודות שילוו מאוחר יותר את ההרכב הזה לאורך שנותיו. כל היצירות המרחיקות לכת של האוונגארד-האולברי, שואבות את כוחן מן הזרע שניטע בדמו הזה. מדובר בכמעט חצי שעה של בלאק מטאל שמנוגן קצת בקונטקסט של רוק מודרני, המאפשר לו בתורו להיפתח אל העולם.
קטעי המלודיה השזורים כאן ממחישים למאזין שהאלבום הזה הוא סיפור של ממש ולא רק אלבום מוזיקה. הגיטרות מפתלות את הלב דרך משעולים קרים של שחור ולבן, בלתי מוכרים לנפש הרחוקה מהן שנות אור, ועם זאת - כה קרובים אל הלב. בראשיתה של היצירה האולברית היית יכול להרגיש את הניכור והקרח של המוזיקה בידיים ממש. זה ניכר מאוד באלבום הפנתיאוני שלהם - Bergtatt Et Eeventyr i 5 Capitler, עליו אני מתאפק מאוד שלא לדבר כי הוא ראוי למקום מיוחד משלו (אם מתעלמים לרגע מהעובדה שלכתוב על יצירות מופת זוהי בעיה קשה מאוד), אבל השורשים ניכרים היטב כבר פה.
חלק מהשירה המושרת בדמו הזה היא מעין אופראית (אולי בהשראת משוררי הבארוק שהשפיעו על ההרכב ביצירת הדמו הזה), אלא שהיא בעלת גוון מיוחד של עיוות קולי המקנה לה ביזאריות שהיא אולי השורש שממנו ייצמחו האלבומים המאוחרים יותר של הלהקה. זהו דמו פשוט ומהוה למראית עין בלבד. מדובר ביצירה של ממש שמתפקדת כמו פטיש של אודין לרסק איתו כל חרדה קיומית שהביא הקורונה בכנפיה אל תוך חיינו, מבלי שביקשנו בכלל.
מאת: יוסף בן עוז
כג בניסן ה’תש”פ - 17.4.20