פנינות מפוייחות בתוך השלג

אלבומי הבלאק מטאל האבודים | מאת: אלון בלאו

שברי זכוכית מפוייחים מזמנים אדירים -

אמנם את דרכו החל הבלאק מטאל כסוגה מוזיקלית בעלת ייחודיות משלה והביא רעננות לקלחת ההולכת ומשתעממת מעצמה של המטאל הקיצוני כבר במחצית הראשונה של שנות השמונים, אך דומה שרק לקראת סוף שנות השמונים ותחילת התשעים חלה קפיצת המדרגה המשמעותית בהתפתחותו.

בימים האלו, שתי הסצנות העיקריות של אותה תקופה – לוחמות חוד החנית של הבלאק – הלא הן שבדיה ונורבגיה (ובמיוחד נורבגיה) האחראיות אולי יותר מכולן לעיצוב הסגנון כפי שהוא מוכר כיום, החלו לקרום עור וגידים. כאש בשדה קוצים, הבשורה תתפשט לה הלאה, גם אל עבר סצנות נוספות ברחבי אירופה ומעבר לה, כאשר את נקודת האפס ניתן לנעוץ פחות או יותר סביב השנים 1990-1992, ומשם הלאה עמוק אל תוך שנות התשעים. היו אלו השנים בהן התרחש המפץ הגדול של הבלאק מטאל שהכל מדברים בו תמיד והמכונה 'הגל השני'. בימים האלו, אינספור הרכבים החלו להוציא אל העולם חומרים מוקלטים בצילן של ענקיות הסגנון שבעצמן שיחררו יצירות מופת אייקוניות ורבות השפעה שעתידות היו להיכנס כעבור זמן לא ארוך לפנתיאון של הז'אנר.

אני לקחתי את חלקי בשלהי הימים האלו. הייתה זו המחצית השנייה של שנות התשעים, ואני זכיתי להכיר ואף לצלול אל תוך נבכי האמנות האסורה הזאת. זכור לי איך כבר בהתחלה נתקלתי באותן יצירות ענק שלא ניתן היה להתחמק מהן: Storm of the Light's Bane שלDissection  היה השער הרשמי שלי ושל עוד אינספור חובבי בלאק של אותה תקופה אל תוך אותה ממלכת אופל, כמו גם יצירותיהן של Immortal ו-Emperor. אך ככל שהעמקתי יותר ויותר בסצנת הבלאק אל הרחוקות והמסקרנות שבפינותיה החשוכות ביותר, קמה ועלתה בי התובנה שכל מה שהכרתי לפני כן, אך בקושי רב גירד את השטח, במיוחד מבחינת המגוון העצום.

התחלתי מסע של גילויים אישיים. התחושה הייתה שישנן שם בחוץ אינספור להקות בלאק אזוטריות ומעולות בו זמנית הקבורות במעמקי המחתרת ושמסיבות כאלה ואחרות זכו בזמנו למעט מאד חשיפה, שכמו מחכות היו שמביני עניין יחשפו את איכותן הנסתרת.

שני מקורות עיקריים עמדו לרשותי: חנות הג'אנק הנוסטלגית בחיפה – מקור בלתי אכזב להכרת שפע אייטמים אזוטריים וכל ביקור מזדמן בה היה בבחינת גילוי יצירותיהן של להקות בלאק חבויות ממעמקי האנדרגראונד; וכמובן חפירה בפינות החשוכות ביותר של אתרי הבלאק מטאל שהיו זמינים באינטרנט האיטי של אותם ימים: תשכחו מ-Facebook, YouTube או  SoundCloud– אנחנו מדברים על ימי האקספלורר הסזיפיים, מקסימום מיול וגם זה בלחץ. לאתר את הדברים האלה היה בזמנו אתגר לא קטן בכלל.

במסע האישי שלי דליתי לא מעט עבודות מופת נסתרות, אשר את המשובחות שבהן (לטעמי) אני מבקש להעלות מן האוב ולהעניק להן, באיחור מה, חשיפה כאן בסדרה הנוכחית.

*

 Strid - Strid 1993-1994

Strid - Strid 1993-1994

אי אפשר עבורי שלא להתחיל את הסדרה עם הפרויקט האולטרה-מסתורי הזה שהפציע בשמי הלילה של סצנת הבלאק מטאל הנורבגית בתחילת שנות התשעים כ-Malfeitor, הקליט שני דמואים נשכחים בין 1991 ל-1992, שינה את שמו ל-Battle לפני שנסגר על השם Strid  (Battle בנורבגית).

בעבודה שלפנינו מדובר באוסף לא רשמי בהוצאת Black Lotus של פנינת הבלאק הנורבגי הישן החבויה הזאת, הכולל את כל הקלטות ההרכב מאיזור 1993-1994.

Strid הקליטו בסך הכל שלושה שירים הנפרסים על פני דמו ואיפי יחידים בקריירה המאד קצרה שלהם לפני שהתפוגגו להם בערפל סמיך במיוחד אל תוך העלטה הנורבגית. האוסף נפתח עם השיר End of Life שמהווה למעשה   בשלמותו את הדמו הראשון בעל אותו שם של הפרויקט שיצא ב-1993. מדובר ביצירת מופת אפית ומורכבת בעלת סאונד ברור וחזק בת 11 דקות אשר נעה בין קטעים מהירים לקטעים מלודיים ואווירתיים יותר המלווים בווקאלז גדושי תוגה וכאב, כאשר ההשפעות של החומרים המוקדמים של Burzum ניכרים כאן בסגנון הריפים והגישה הכללית של היצירה. שני השירים הבאים באוסף לקוחים מה-EP הנושא את שם ההרכב שיצא ב-1994 והם כבר מהווים שינוי משמעותי מהדמו: הגישה כאן מלנכולית הרבה יותר, כשהמורכבות של End of Life פינתה מקום לרפיטטיביות אווירתית וקודרת במיוחד: מדובר ביצירה מוזיקלית כה אפלה עד שניתן לומר כי היא סימנה כאן צעד אחד קדימה ביחס לכל מה שהסתובב באותן שנים בסצנה הנורבגית, ואשר פתחה צוהר אל עבר עולם חדש של בלאק, יותר עגמומי ומהפנט. זו בהחלט הוצאה משובחת של הרכב לטנטי מעולה ובמידת מה אף חלוצי, שלא זכה למספיק חשיפה. מעטים ההרכבים שהצליחו לזקק באופן כה ברור את תמצית מהותה של האמנות האפלה שנקראת "בלאק מטאל אווירתי".

*

 Throne of Ahaz – Nifelheim (1995)

Throne of Ahaz – Nifelheim (1995)

בלהקה הזו פגשתי באופן מקרי לחלוטין: יום אחד התגלגלה לידיי קלטת מסתורית (אל תשאלו איך) שהכילה בצידה האחד את מיטב יצירות הבלאק-מטאל של אותן שנים (Emperor, Satyricon, Immortal, Abigor בין היתר), שהיו מוכרות היטב לכל חובב מתחיל של הז'אנר באותה תקופה, ובצידה השני היה מוקלט במלואו אלבום נהדר ולא מוכר בעליל בעל סאונד שבדי מובהק. היצירה הזו תפסה אותי כמעט מיד, ובסופן של לא מעט מסעות חיפוש באינטרנט שנועדו לדלות אותה ממרבצי מחתרת אפלוליים, התחוור לי שמדובר באלבום שנתקלתי בעטיפה שלו כבר בהזדמנויות קודמות - הלא הוא Nifelheim, אלבום הבכורה של Throne of Ahaz השבדים, עוד הרכב עלום שם בעל תוחלת חיים קצרה שהוציא שני אלבומים בלבד באמצע שנות התשעים לפני שנעלם אל החשיכה הלבנה של הצפון.  

ככלל, במרכז תשומת הלב הייתה הסצנה הנורבגית שבמהלך המחצית הראשונה של שנות התשעים הוציאה מרחמה אינספור קלאסיקות בפרק זמן דחוס במיוחד. אולם גם הסצנה השבדית המקבילה לא טמנה את ידה בצלחת והבכירה לא מעט אלבומי בלאק איכותיים בעלי סאונד וזהות מובחנת העומדים בפני עצמם, ו- Nifelheim היה ללא ספק אחד מהם.

האלבום הזה הוקלט ב-1993 אבל יצא רק ב-1995 תחת הלייבל No Fashion. כל תמצית טיבו של Nifelheim הוא בבחינת שיר הלל ללילה הסקנדינבי הקפוא, ובהתאם לזאת הוא עמוס לעייפה בריפים מושחרים ומרהיבים בעוצמתם המשקפים בצורה מושלמת את רוח התקופה של הסצנה השבדית של אמצע -90s. היצירה הזו היא מן הכלאה בין האגרסיביות והמהירות שלהקות שבדיות בולטות כמו Marduk ו-Dark Funeral הפגינו באותן שנים עם הגישה המלודית יותר דוגמת זו של Dissection. האלבום הזה מומלץ בקור לכל חובב בלאק סקנדינבי איכותי ישן.

*

  Demonic - Lead Us Into Darkness (1995)

Demonic - Lead Us Into Darkness (1995)

עוד יהלום אבוד מבית היוצר הנורבגי היא Demonic. מדובר בלהקה שקמה לתחייה מן האפר של להקת הדת' מטאל Igneous, ושכמעט ולא השאירה חותם בסצנת הבלאק הנורבגית כשהרושם המועט שעשתה התאייד לו בין שאר ענקיות הסצנה של אותן שנים. ועם כל זאת, פרסמה הלהקה כבר ב-1995 EP משובח בשם Lead Us Into Darkness, תחת הלייבל Necropolis.

מטמון קצרצר זה, הכולל ארבעה שירים בלבד, הוא למעשה הקלטה מחודשת של הדמו Når Mørket Faller שיצא שנה קודם לכן ואשר איכותו המרשימה אינה ניתנת להכחשה: שירים קצרים ועשויים היטב שלא נסחבים מעבר לנדרש והטומנים בחובם מלודיות אפלוליות-מהפנטות וריפים חורפיים מקפיאי עור. האלבום הנשכח הזה הוא כחלק נוסף בתצרף האיכותי של הסצנה הנורבגית של אותן השנים ולמרות תשומת לב המועטה יחסית אליה זכה בשעתו, ניתן בהחלט להגדירו כאחת מאותן יצירות כמוסות של האגדה הנורבגית.