מבוא למביאי הלילה, ועוד קצת

מחשבות | מאת: חיים דרישנר

כמעט ושכחנו כיצד לכתוב. רובנו מדפיסים, מקליקים על מקשי מקלדת מחשב או סמארטפון או כל אמצעי טכנולוגי אחר, לא ממש מציירים את האותיות, לא ממש כותבים. זה נוח, זה קריא וזה עוקף את בעיית כתב היד שיכול לעתים להיות די נורא אם לומר את האמת. בבואנו לכתוב משהו -- ממש לכתוב, כמו פעם -- אנו מרגישים מגושמים, עבודת הכתיבה נראית ומרגישה כמעט לא טבעית, שזה לכשעצמו אירוני לחלוטין.

 אירוניה שחורה: כתיבה אמיתית הפכה מגושמת היום

אירוניה שחורה: כתיבה אמיתית הפכה מגושמת היום

ייתכן שבעתיד הקרוב או הרחוק נאבד לגמרי יכולת זו. עוד אחת מבין היכולות שלנו, שאנו, כבני אדם, מאבדים. עוד אחת מבין היכולות אותן אנו מקריבים על מזבח הטכנולוגיה, הנוחות והמהירות. אם כך ובאותה נשימה, אנו מאבדים לא רק יכולת זו אלא גם את האינטימיות של חווית ההאזנה למוזיקה. הכול דיגיטלי, הכול ממוחשב; האזנה למוזיקה כיום מתבצעת באמצעות טלפון או רמקולי מחשב -- זו לא ממש האזנה למוזיקה.

אה, ועוד משהו: אנחנו חייבים לחלוק, לשתף.

למה לנו לחלוק ולשתף משהו אינטימי ואישי כמו האזנה למוזיקה? מדוע לעשות רדוקציה דיגיטלית למשהו כה נשגב, שמעצם היותו מפולטר דרך אמצעים טכנולוגיים אנחנו גם ככה מאזינים ללא יותר מצל צלו של הדבר האמתי? והאם ישנו דבר אמתי יותר ממוזיקה או מהחוויה הנשגבה המתלווה לה? איני מכיר אחת כזו. אולי אתם מכירים?

בלאק מטאל למשל, זקוק למערכת קול טובה כדי שזו תביא לידי ביטוי את מערך הצלילים הצפופים באופן האידאלי, כדי שנשמע כל כלי וכל ניואנס, כל בלאסט ביט וכל פריטה על גיטרת הבאס, אחרת זו יכולה להיות בהחלט חתיכת חוויה קקופונית, ואנחנו כאן הרי איננו עוסקים בקקופוניה אלא במוזיקה. במיוחד בכל מה שקשור לאסתטיקה מוזיקלית כמו זו ש-Nightbringer t (עוד ידובר בהם בהמשך) מייצרת, אסתטיקה שיכולה להיות כלי טרנסנדנטלי או קקמייקה קולית ושניהם נוכחים בה במידה, תלוי בנסיבות ובמערך הקולי לו אנו מקדישים את תשומת לבנו ואת מאמצנו.

אם כבר Hi-Fi, אז שיהיה hi-Fi, כלומר היי-פידליטי – נאמנות מקסימלית למקור, לאופן בו היצירה הוקלטה ולמסר אותו הלהקה רוצה להעביר או התכוונה להעביר במקור. נאמנות למקור זו המשימה, וזו הולכת ומתרחקת מאיתנו ככל שהטכנולוגיה משתלטת...

בעקבות האמור לעיל ובאותה נשימה, גם סקירות אלבומים אינן ממש רלוונטיות כיום, עם הנגישות המקסימלית לכל אלבום, כמעט בלחיצת כפתור. לכל להקה כמעט ישנו דף בנדקמפ t או משהו דומה, דרכו ניתן להאזין לכל אלבום שלה באיכות סבירה, אם האזנה לאלבום דרך מחשב או טלפון הנה אפשרות סבירה בעיני המאזין. זוהי אפשרות הפותחת בפני המאזין את עולמה המוזיקלי של הלהקה ונותנת לקהל שלה, או לקהל הפוטנציאלי שלה, את האפשרות המידית להחליט אם אלבום זה או אחר הוא משהו שהמאזין יאהב.

בקליפת אגוז, האמת הפשוטה היא שסקירות אלבומים הנן דעות, ודעות כידוע הנן כמו חורי תחת - לכל אחד ואחת יש כזה, ומדוע שדעתי תהיה רבת משקל יותר מדעתו של פלוני? האם אני בר-סמכא יותר ממך? האם דעתי נחשבת יותר בעיני מישהו?

אם אני אומר שמשהו טוב ואתה אומר שזה חרא, מה פסק הדין לגבי אלבום איקס? ממוצע? ודאי שלא, שכן אלבומי מוזיקה בהווייתם הנם היפרבולה, הם מייצרים רגש שהוא בעיקרו הגזמה, דיכוטומיה ברורה בין שחור ללבן, בין אוהב לשונא, בין מדהים לזבל מוזיקלי. אם מישהו אי פעם נשאר אדיש לחלוטין למוזיקה לה האזין – אז בהגדרה, זו אינה מוזיקה. למוזיקה אי-אפשר להישאר אדיש. אין אמת אבסולוטית בדעה, ועל אחת כמה וכמה בדעה לגבי מוזיקה -- האמת היחידה הניתנת להיאמר היא: אוהב או לא אוהב, וזה לחלוטין תלוי באישיות המאזין.

אפשר לנסות לפקוח עיניים או להאיר פינות חשוכות לעובדת קיומן של ישויות מוזיקליות כאלה ואחרות במעבה המחתרת -- אבל לגרום למישהו לאהוב משהו? הו, לא.

ולפעמים אהבה אינה ממבט ראשון, או במקרה דנן -- בהאזנה ראשונה. לעתים אלבום מסוים הנו כל כך מאתגר, שהניסיון לפצחו או להבינו (מה שזה אומר או לא אומר) הוא משימה בפני עצמה. מניסיוני למדתי שרק אלבומים מאתגרים -- כאלה שצריך לעבוד קשה על מנת להבינם או לחדור לתוך נבכי צליליהם ומסריהם האֵתֶרִיִים -- הם-הם אלה שטעמם נשאר לאורך זמן, ולעתים אף משתבח עם השנים. שנים, כן.

על פי אותו היגיון גם ההיפך עובד: מעולם לא נכשלתי בלמצות אלבום שאהבתי מהרגע הראשון, לאחר כמה האזנות בודדות. במלים אחרות, מה שגורם להתרגשות מהירה, מה שנגיש וידידותי וקל לעיכול -- באותה מהירות בה התחברתי לאלבום, כך נפרדתי ממנו לשלום ולא להתראות. מוזיקה צריכה, חייבת, להיות אלמותית ,חסרת זמן (Timeless), רלוונטית תמיד, פורטת על מיתרי הווייתנו, נימי נפשנו, מתקנת חורים בנשמותנו או פוערת בהן חורים. היא חייבת להיות רלוונטית תמיד ואסור לה להשאירנו אדישים.

רציתי לסקור את אלבומיה של אחת הלהקות שאני יותר מעריך, Nightbringer, מביא הלילה, משרה הלילה, מבשר הלילה, או כל משמעות דומה שתרצו להעניק לשמה של הלהקה, שם מומצא לחלוטין שכן אין מילה כזו באנגלית בה שתי המלים  Night ו- Bringer מתחברות לכדי מושג אחד שקיבל את מלוא משמעותו כשמה של להקת בלאק מטאל אמריקאית מעט (הרבה) שונה ומעט (הרבה) יוצאת מן הכלל.

לאור האמור לעיל, אין ממש טעם לסקור באופן מסורתי את אלבומיה. רוצים, האזינו להם באתר ה-Bandcamp t של הלהקה או של חברת התקליטיםSeasons of Mist  t בה היא חתומה. נסו להאזין; החומר המוזיקלי של מביאי בשורת הלילה אינו קל לעיכול, אינו חברותי או קומוניקטיבי -- אבל האתגר בהחלט משתלם, למי שהמוזיקה הנהדרת של חבורת האמריקאים הזו תגרום לקליק אחד, בו האסימון ייפול והקו בין המאזין, תודעתו וצליליה הליליים של הלהקה יימתח לכדי קו תקשורת חלק, קוהרנטי וכמעט בלתי ניתן לניתוק -- יחווה חוויה כמעט דתית, שכן החיבור בין מאזין זה או אחר לבין המוזיקה ש-Nightbringer מייצרת יכול להיות טוטאלי וממכר. תלוי מאילו חומרים פלוני אלמוני עשוי, כמובן.

 מביאי הלילה בכנפיהם | באדיבות  FANART.TV

מביאי הלילה בכנפיהם | באדיבות FANART.TV

אז סגרנו, זו אינה סקירה, לפחות לא מסורתית, לפחות לא במובן ה-Review של העניין, אלא יותר טור דעה, כזה שלא תוכלו למצוא ב-Bandcamp; משהו יותר אישי ואינטימי, כמו שאני אוהב: השילוש הקדוש, עולם ומלואו – אתם, אני והמוזיקה.

אינני מבטיח מחסור בסתירות פנימיות, איני מבטיח הימנעות משימוש בהיפרבולות, איני מבטיח שבכלל אצליח להיות איזה שהוא צל חיוור של הזרוע המגשרת בינכם לבין המוזיקה, ואיני מבטיח -- שלאחר שקראתם את הכתוב ורצתם להאזין למוזיקה -- שלא תפרצו בדמעות של צחוק וגיחוך - כי אין קשר בין מה שאני תיארתי לעומת מה שאתם שומעים; מי יודע, אולי יקרה נס ונסתנכרן! כמה קשה זה כבר יכול להיות?

נתונים טכניים כמו מניין מגיעה הלהקה (קולורדו, ארה"ב, אם זה חשוב למישהו), באיזו שנה הוקמה, באילו להקות נוספות חברי הלהקה מנגנים או מה שמותיהם האמתיים מאחורי מסכי הפסאודונים שלהם ממש לא מעניינים אותי ומעולם לא עניינו. ובכלל, כל מידע, רלוונטי אם לאו, לגבי הלהקה תוכלו למצוא בקלות ברשת האינטרנט, אז מדוע לטרוח?

מביאי הלילה

סילחו לי על כך שאני משתמש בשם הלהקה ברבים, כשזה אמור להיות מביא-הלילה; אבל 'מביאי-הלילה' נשמע כל כך הרבה יותר פואטי ורומנטי, האינכם חושבים? אבל שם הלהקה אינו רק שם -- הוא גם הבטחה. כאילו הלהקה אומרת: "פה, פה חבוי הלילה, אנו נדאג להביאו היישר אליך, ללא מתווכים". אבל איזה לילה הוא זה...?

*

 

חיים דרישנר
אוגוסט 2017