קליעים אל תוך הלב

קליעים אל תוך הלב | מטאל סורי הוא מלחמה, מאת: יוסף בן עוז

מאז מרץ 2011 נתונה סוריה, אחת המדינות שאוצרות תרבותה ועברה הם מהעשירים והמרתקים ביותר במרחב שלנו, במלחמת אזרחים עקובה מדם. ידם של כמעט כל הכוחות המזרח תיכוניים ולא מעט מהעולמיים בוחשות בקלחת המדממת הזו במה שהולך ומצטייר כסכסוך הדמים האלים והברברי ביותר עלי אדמות כיום. המערכה שנראה שקיצה אינו קרוב אפילו, גבתה נכון לימי כתיבת מאמר זה מחיר דמים של כמעט חצי מליון הרוגים, כ-1.9 מיליון פצועים וכ-4 מיליון פליטים. מעשי טבח וזוועה שתצלנה אוזניים משמוע הפכו עניין שבשגרה בכל המרחב הסורי ונדמה שהמדינה הסורית פשוט קורסת אל תוך עצמה. הלב נחמץ למראה ההדים שמגיעים אלינו משם. זו תופת של ממש ופצע אנושי מדמם מאין כמוהו.

אומרים, שכשהתותחים רועמים המוזה שותקת.

 כשהתותחים רועמים, המטאל ניעור משנתו | Rasas (Syria) -

כשהתותחים רועמים, המטאל ניעור משנתו | Rasas (Syria) -

אז אומרים.

אם אירופה הצפונית צריכה הייתה לייצר לעצמה מלחמה פנימית בדמות המרד של המעגל השחור של הבלאק מטאל בממסד הכנסייתי בעוון ההתנצרות ההיסטורית של אירופה בכוח הזרוע, הרי שלמרחב הערבי והמוסלמי בכלל לא נדרשות דרמות יזומות כדי להעיר את היצירה משנתה השקטה. במרחב הערבי המלחמה בימינו היא החיים היומיומיים. מציאות של גיהינום עלי אדמות של ממש.

וכך, שנה לאחר פרוץ המלחמה הסורית הזו בעיירה ההיסטורית חומס, זו שהפכה על כורחה לעיי חורבות, ובעיצומה של התופת הסורית הבלתי נתפסת הזו נולדה בספטמבר 2012 להקה סורית מופלאה מאין כמוה המנגנת משהו שניתן לתאר אותו כרוק פרוגרסיב עם תשתית ברורה של heavy metal. לפני כמה וכמה חודשים כבר נתקלתי בפלא הסורי המרתק הזה, ומאז אני מוצא עצמי נמשך אל שיריה הבודדים כמו פרפר לאש. במרחבי היוטיוב קיימים רק שני שירים בלבד מההרכב החדש, שניהם יצירות מופת של ממש לדעתי. בשיריה הראשוניים הללו מנגנת הלהקה מה שנשמע כמו סוג של רוק-מטאל יסודי, מחוספס, עשוי היטב ועתיר רגש ועוצמה שעוד ארחיב עליהם בהמשך.

פעמים שאני שואל את עצמי: איך זה קורה? איך יש מטאל כל כך מופלא, יסודני, בנוי היטב ומלא אמת ורטט כמו זה שבוקע מחלונות המרחב הערבי-מוסלמי שמעטים מאיתנו נשאו עיניהם להביט בם לעומק, או העיזו נפשם וממש הציצו אל תוכם, לראות את העולם הכביר והבלתי מוכר לנו למעשה – של המטאל הערבי-מוסלמי של היום. מה טומן בתוכו המרחב התרבותי העשיר הזה? כמה תעצומות נפש שוכנות בלבבות רבים שם ואיזה מטאל מדהים עוד יכול להיווצר מתוך הפונטנציאל המוזיקלי הגדוש הזה שעודו שוכן שם כאריה אשר טרם ניעור משנתו. ספק מנומנם ספק עירני, מבקש הטיטאן המטאלי הזה להגיד את אשר בליבו אל כל העולם כולו. והוא אומר זאת היטב.

איך? איך זה קורה?

כאילו שלא מסובך מספיק ליצור מטאל במדינה ערבית-מוסלמית, ובמיוחד בימינו עת האיסלאם הינו מן העמדות היותר לעומתיות שיש באנושות, אז עוד ליצור מטאל מתוך ארץ זרועת דם ומלחמה ומוות? למי הפנאי ותעצומות הנפש לכך?

עוד נקדיש כאן אייטמים נוספים למטאל הזה בכללו, אבל כאן אני מבקש להתמקד בהרכב הסורי הזה ולהרחיב בו מעט.

אז קוראים להם Rasas (رَصاص), והם קמו מן העפר ע"י הגיטריסט רוואד עבדאל מסיח' הלא הוא המייסד והרוח המובילה מאחורי הרכב ההבי מטאל הסורי – The Hourglass שכבר פועל זה כמה זמן בזירה המטאלית. ל-Rasas יש כאמור רק שני שירים בינתיים, והם עוד עובדים כעת על סינגל נוסף שאם יעלה יפה ייתכן שיבכיר את הפרויקט הבא שלהם והוא אלבום הבכורה של הלהקה. בהיותה להקה דלה בתקציב מטבע הדברים, יוכל אלבום ראשון מפרי עמלם לעמוד רק באמצעות פרויקט מימון המונים כפי שכתבו אל העולם באתר REVERBNATION המהווה במת פיתוח והעלאה לתודעה של אמנים חדשים.

שני השירים היחידים שיש בנמצא הם חידוש של שתי יצירות קיימות, מהקלאסיקה המפעימה של מיטב המוזיקה הערבית של הזמן האחרון.

השיר הראשון (ולמעשה הסינגל הראשון של הלהקה) הינו עיבוד הרוק-מטאל שלהם לשירה של הזמרת הלבנונית מהמפורסמות כיום – מג'ידה א-רואומי. הרעיון לייסד את הרכב הפרוגרסיב-רוק הסורי המופלא והמעניין הזה נולד עם הסינגל הזה. השיר נקרא Sqat Al-Qinea (سقط القناع) שמשמעו 'המסיכה נפלה'.

سقط القناع (مع رشا رزق) - המסיכה נפלה
— Rasas & Majida Alroumi

א-רואומי הינה אחת מהווקאליסטיות המופלאות שתשמעו. קולה העבה והמדויק להפליא של הזמרת והמנעד הכה רחב שהיא שולטת בו שליטה ללא עוררין פשוט מרשימים. כל מי שבקיא מעט בהגייה ערבית יוכל בנקל להתרשם מהדיקציה הדייקנית כחוט השערה של הזמרת הנהדרת הזו. החידוש הזה עשה לשיר הזה גרסה מכבדת במיוחד בכך ששימר את המנעד הרחב של הזמרת, והלביש מבנה רוק-מטאל מחוספס ואולדסקולי להפליא מבלי לנפץ את ההגשה הערבית הקלאסית של היצירה המקורית ומבלי להיזדקק לשום מניירות או פעלולים. השיר הארוך הזה עשוי היטב והוא כולל כמה וכמה מעברים כולל קטעי צ'לו ושירה נקייה כמעט אקפלה של ממש בביצועה של מאג'ידה האגדית. העיבוד המטאלי הלא פשרני של השיר הזה הופך אותו לטעמי לסוג של יצירה מפרפרת המושכת אותך לכל מיני קצוות. אתה מוצא עצמך נע עם השיר אל המקצבים הגבוהים שלו ואל הנמוכים, אל השירה העדינה ואל השירה המחוספסת והמטאליסטית יותר, בהרמוניה נהדרת. פשוט תענוג צרוף.

השיר השני של Rasas הינו עיבוד מחודש ליצירה של Hussam Tahseen Beik: الله محيي شوارعكي يا بلادنا المعمورة (בתרגום מילולי חלוד שלי: 'אלוהים מחייה את רחובותינו, הו! מדינתנו העולמית'). חוסאם הינו מהיוצרים הוותיקים של סוריה. הוא מלחין, שחקן ומורה למחול מסורתי מסוריה שנולד ב-1941 ועודנו יוצר.

الله محيي شوارعكي يا بلادنا المعمورة - אלוהים מחייה את רחובותינו, הו! מדינתנו העולמית
— Rasas remake, original: Hussam Tahseen Beik and Viken Jevanian

השיר הוא עיבוד מחודש ומרתק להפליא ליצירה הזו והוא שוזר בתחילתו קטע שהוא מחוות גיטרה לSundown הלקוח מתוך הסרט הטוב הרע והמכוער. לשיר עצמו יש כבר קליפ של ממש המכיל כמה סצנות שככל הנראה הוקלטו בתהליך הנגינה של ההרכב את השיר הזה בד בבד עם תמונות ישנות של ערים וכפרים שונים מרחבי המזרח התיכון, כולל חלק מישובי ארץ ישראל (אשר מן הסתם מקבלים איזכורים תחת השם פלסטין ולא ישראל). בסוף הקליפ מובא קטע הלקוח כך נראה מהיצירה המקורית. זהו קטע מוזיקלי ערבי קלאסי. בהאזנה לקטע המסכם ניתן להתרשם היטב מהעיבוד המדויק והמשמר שבוצע ליצירה ע"י ההרכב עצמו, די בדומה למה שבוצע לשירה המופלא של מאג'ידה.

אחת התכונות הנושאות חן בעיני מאוד בסצינה המטאליסטית הערבית הוא היכולת שלהם לייצר מטאל שהוא כמו חתיכה חיה של אולדסקול שעפה אליך לתוך הלב בלי התראה. הם פשוט מייצרים מטאל כמו של פעם – כמעין יפהפיה שאינה מודעת לעצמה: גיטרות כבדות אבל מדוייקות, הפקה ברורה של הבי מטאל פועם ומלודי ובעיקר בעיקר – מטאל בסיסי ולא מתאמץ. אין שם תסביכים וניסיונות להשיג אווירה באמצעים וירטואוזיים. לפעמים נדמה שהרוח האותנטית הזו שהנשתכחה במקצת מהמערב והתפתחה כבר מזמן לתוך מטאל שהוא ברובו טכני ויש יאמרו טכנוקרטי, העולם הערבי משמר בעוצמה שבו.

נדמה לי שזה שייך במובן מסויים למסורת הנגינה הערבית הקלאסית: השירים האלו של Rasas הינם בסופו של דבר עיבוד מחודש ליצירות מהקלאסיקה הערבית. הקלאסיקה הערבית היא עפ"י רוב עשירה במיוחד ובנויה על סולם של רבעי טונים. אלא שמעבר לכל זאת ומה שהוא לטעמי התכונה החשובה ביותר שלה הוא היותה בנויה כמו סוג של מחזה מונומנטאלי. מהסיבה הזו התיאטרליות פה היא חלק מובנה בשיר עצמו והיא נובעת ממנו ואיננה הלבשה חיצונית לו. זה לא מבנה מטאלי בסיסי שעליו מלבישים אלמנטים רגשניים אלא זו יצירה רגשית עמוקה שעוצבה לתוך מבנה מטאליסטי. זה קצת דומה למה שהתחולל בימים המהוללים של הדום מטאל שבהם מזגו היוצרים של הז'אנר תכנים עם דיסטורשיין אל תוך נעימות גותיות במהותן. כאן לעומת זאת, בתרבות הערבית, הגותיקה היא לא חלק אינהרנטי מהמורשת המוזיקלית של המרחב ולכן המנעד הקלאסי של המוזיקה הערבית הוא הבמה היותר מתאימה ליצירת רגש אולטימטיבי. וזה עובד במיוחד במטאל בגלל סלסול הגיטרות הטבעי כל כך לאומנות ה-heavy metal.

Rasas משמעו 'קליעים' בערבית. הנה מילה אחת כזו, שבבת אחת לוקחת אותך אל תוך מעבה התופת הסורית המדממת של המדינה הכבירה הזו, כמו אומרים לך: הדם שלנו עודנו נשפך, אך אנו עודנו כאן. והמוזיקה שלנו חיה איתנו מתוך הלהבות והדם.

שער יש אל העולם המטאליסטי של המרחב הערבי. וכמה נפלא להיכנס בו.

מטאל סורי הוא מלחמה[1]. על אמת.

*

בסיום כתיבת המאמר הזה ראיתי שעלה שיר נוסף של הלהקה, עוד נדבר בו ובהרכב הזה בהמשך אין לי ספק.

 

[1] שמו של סרט דוקומנטארי עצמאי של מונזר דארוויש (Monzer Darwish) המתעד את הישרדותו של המטאל בסוריה של ימי המלחמה הפנימית העקובה מדם שם. אולי עוד נעסוק בו בהמשך.