מהלכים על הגבול: בין התוהו לסדר

החומרים המונחים בקצוות הרחוקים יותר של המטאל הקיצוני מכילים לא פעם יצירות שגם סוס מזקין כמוני (השבע קיצוניות מוזיקלית) יתקשה למצוא אותן מושכות. משחקים של הארש נויז (כדוגמה), הגם שיצא לנו לסקר כמה מהם פה במגזין וחלקם אף באהדה מסויימת, הם בסופו של דבר לא יותר ממתאבן, וגם זה בקושי רב. אני סבור שבאזורים הללו יש פירוק של המוזיקה לאלמנטים הבסיסיים שמרכיבים אותה, וזה, אחרי ככלות הכל, לא מעניין.

מפאת יחסיותו של עולמנו, דחייה מוחלטת של דברים היא מן הנמנע. זה נכון בכל, אבל במיוחד בכל הנוגע לבני אדם ולדעות. אין מנוס מהאזנה וצייד תמידיים: היות ולכל אדם יש עת שבה הוא במלוא הדרו, דחייתו המלאה של האדם היא מן הנמנעות; באופן דומה, היות וכל 'דבר' (מלשון דיבור, כלומר כל תפיסה או גישה שהיא) יש לו תרומה למאבק ההתעלות של העולם, הרי שגם דחייתן המוחלטת של תפיסות היא נמנעת.

זו בדיוק ההבחנה העולה מן האמירה המפורסמת: "אל תהי בז לכל אדם ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה ואין לך דבר שאין לו מקום" (מסכת אבות ד,ג).

לא לטעות: חז"ל הם האחרונים שאפשר להאשים אותם בפוליטיקלי קורקטיות; כך שקשה יהיה לפרש את האמירה הזו כחיבוק מכיל. מה שיש פה הוא אם כן יותר בירור הגרעינים מתוך המוץ, החלקים הטובים מפסיפס העולם אם תרצו, ומציאת מקומם הנכון בזרימתה הבלתי פוסקת של ההיסטוריה.

אם לסגור את המעגל שבו פתחתי: הקצוות השבורים של המוזיקה הקיצונית, אינם מוזיקה; אבל במינון הנכון, הם בדיוק מה שצריך בכדי ליצור התשתית כאוטית ליצירה מוזיקלית קיצונית וטובה, דבר שהוא בלתי מושג בשיטות אחרות. אם לטבול את היצירה שלך בדם התוהו אתה רוצה, תן דעתך: עליה לבוא במגע עם חומרים שבורים, חומרים שאינם בתוך החוקיות המוזיקלית כלל וכלל, חומרים שאינם מוזיקה.

את זה בדיוק עושים הר (HAR), ובהתמדה. הארש נויז אולי לא, אבל כאוס - כן.

בהוצאה השלישית שלו (דמו הפעם) - 'אנטי-שכינה' - ממשיך ההרכב את הקו הברוטאלי של הבלאק הפרימיטיבי המאפיין את הלהקה וכתמיד מהלך גם ביצירה הזו על הגבול העדין שבין הכאוס לסדר. HAR היו ונותרו אחד מהמבעים הגולמיים וחסרי הרחמים עד כדי חידלון ששמעתי עד כה בבלאק מטאל המקומי, והבחנה זו תקפה גם ליצירה הנוכחית. למי שמחפש מלודיות, אופראיות או הרמוניות משובבות לב, זה לא המקום בשבילו. הוא לכל הפחות ישתעמם וכנראה שהרבה יותר מזה: הוא יתפלץ מקרירותם ועירפולם של הריפים וייברח מהם, מקלל את הרגע שנחת על האלבום הזה.

הפתיח (הזורק אותי עמוק אל תוך הפתיח האלמותי של Morbid Angel - Blessed are the Sick דרך אגב), מכניס אותך אל תוך יצירה שהיא מן סדר של כאוס: אין כאן הרמוניות אבל יש כאן משיכות ארוכות ואַטונאליות של קטעים איטיים המתחלפים תדיר ביניהם כשהם מודבקים במקצבים מהירים, שבורים וכאוטיים. הוסיפו לכל זה את הנטייה הטבעית של הר לשוב בהתפרצויות קטנות פה ושם אל מקורותיהם הפאנקיסטיים בעיקר בסופי שירים, ומה שמתקבל הוא יצירה דחוסה מאוד, עמוסה מאוד, בלתי נגישה כמעט ומהבילה עד דמעות.

ועם כל זאת: הדמו הזה מספק רגעים הרבה יותר רוחניים מקודמיו. זוהי אבחנה מעניינת במיוחד לאור השם שנבחר ליצירה, אם כי קונספט זה (של ההתנגדות ל'דת') אינו זר לבלאק מטאל התופס עצמו כאלטרנטיבה תודעתית לתפיסה האברהמית, על כל פנים מבחינה אמנותית.

הכאוטיות המהלכת בדמו הזה כבתוך שלה, ניכרת אפילו בבחירת האימאג' המתנוסס על עטיפת האלבום, שפשרו אינו מובן לי לחלוטין, ואולי זוהי כל המטרה. כמו איזה מן כוח תמוה המנסה להשיב את העולם אל התוהו, מתמידים הר להיות הילד הנועז של הבלאק מטאל בארץ: מן גשר המשכתב חומרים מהליבה של היהדות הקמאית של העולם העתיק אל תוך מסגרות של ניאוץ וקריאת תיגר מוזיקליים וטקסטואליים. הדינמיקה הזו מעניינת כשלעצמה. כמו במן כלל מראות בלתי נפרץ - דווקא המורדים הגדולים ביותר נועצים את היתד השנואה עמוק יותר באדמה. בידיים מלוכלכות, מלטפים הר ביצירה שלהם את העמוקים והנסתרים שבתכני היהדות. דברים שמרבית הקהל שלהם לא היה נתקל בהם בחיים כנראה, אלמלא היו הם טורחים לחצוב אותם ולעצב אותם מחדש בתבניות של מטאל אפל. אמנם, תהיה זו טעות להעמיס על הר (או על הסוגה כולה לצורך העניין) תיק רוחני כבד משקל מידי, אולם לפחות במובן האסתטי אי אפשר להתעלם מהמראה שנפרש לנגד עיני.

אינני יודע מדוע בחרה הלהקה לסגת אל דמו במקום להשקיע באלבום מלא. ייתכן שהכיוון החדש המוצע באלבום הזה מזקיק התנסות. כך או כך: הר, כתמיד, מציעים למאזין שלהם חומר שאי אפשר להבין אותו ב-touch and go פשטני. אם רוצים להבין את האלבום הזה ואת עומקיו, יש להאזין לו היטב פעמים רבות. בין הרבדים הרבים של הכאוס חבויות משיחות מכחול יפהפיות, שהן הן ההליכה הזו עליה דיברתי - על הגבול שבין התוהו ובוהו לבין הסדר וההרמוניה.

*
יוסף בן עוז
תשרי ה'תש"פ
(אוקטובר 2019)